דירה להשכיר


בשני משפטים: א. זהו אחד מספרי הילדים המצליחים בארץ בכל הזמנים, שנדפס עשרות פעמים ובצדק.  ב. ספר פשוט נפלא.

תקציר העלילה (למי שאיכשהו לא מכיר): "בעמק יפה, בין כרמים ושדות, עומד מגדל בן חמש קומות", שבו התפנתה דירה בשכנות לתרנגולת, קוקיה, חתולה וסנאית. "בשבילים, בדרכים, בכבישים" מגיעים דיירים פונטציאליים. כולם אומרים שהדירה עצמה נאה בעיניהם, אך מסתייגים מאחד הדיירים. לבסוף מגיעה היונה, שלא מתלהבת מהדירה, אך מחליטה לקחת אותה כי "השכנים טובים בעיני

".

אגב, בהמשך הספר עוד שני סיפורים יפים, "מעשה בשלושה אגוזים" ו"כך ולא כך". גם הם מאוירים בצורה נהדרת בידי שמואל כץ. הספר כתוב בשפה קצת גבוהה, אך לא עד לרמה שילדים ייאבדו בו עניין. יש חזרתיות של הטקסט בשינויים קלים, מה שמקל על הילד להקשיב לסיפור. החריזה חופשית, והמקצב משתנה במקומות שונים לפי צרכי הסיפור. הטקסט יפה ומלא קסם.

מבחינת המסר של הספר, זהו סיפור מורכב ומיוחד.

מסר ערכי: המסר המיידי של הספר הוא ברור: יחס של כבוד לאחרים, על מגבלותיהם, הוא תנאי לחיים טובים יחד. מסר נוסף שעובר בספר הוא החשיבות הפחותה שיש לגורמים החיצוניים כמו האם "נאה המטבח", בהשוואה לאיכות האנושית של הדירה. כל המועמדים אהבו את הדירה אך לא את השכנים, ואילו היונה, שדווקא לא כל כך אהבה את הדירה, בוחרת בה בגלל השכנים.

הסיום של הסיפור מאפשר להדגים את הנקודה הזו: הזמיר מתנגד לסנאית כי פיצוח האגוזים "איום ונורא, מחריש אזנים", והיא נעלבת. את אותה התנהגות ניתן לראות באור אחר לגמרי, שהרי היונה אומרת כי "הסנאית בעלת אגוזים, יודעת לחיות חיים עליזים". את כל אחד מהשכנים דנה יונת-שלום זו לכף זכות, וראתה בו לפחות דבר אחד טוב, בעוד המועמדים הראשונים חיפשו את השלילי.

כל חיה מותחת ביקורת על אחד הדיירים (למשל, הארנבת בוחרת לבקר את הקוקיה "מפקירת הבנים"). למעשה, זו ביקורת מוצדקת לעתים, גם אם לנו כקוראים לא נעים כל כך ממנה. אמנם הארנבת במקרה הזה היא לא הדמות ה"טובה" בסיפור (מפני שאין לה את הראייה החיובית של היונה), אך לביקורת שלה יש השפעה, והקוקיה נעלבת. אך מקרהו של החזיר (כנראה לא במקרה בחרה גודלברג דווקא בו) מדגים את המורכבות של הספר, מפני שבעקבות ההערות השליליות שלו על החתולה ה"כושית", החתולה לא נעלבת. אם בשאר הביקורות על עצלנות, רעשנות, והפקרת הבנים היה מקום להיעלב, הרי ששלילת שכן על סמך צבע עורו נתפסת כדבר לא-לגיטימי והתגובה היא ראויה:

קראו השכנים:
לך, לך לך חזיר!
גם לנו לא יאה ולא נאה


מקום לדיון: מעבר לחווית הקריאה בספר היפה הזה, ניתן לנצל את ההזדמנות כדי לדון במשמעות של ההתנהגות של החיות השונות בסיפור. מתי עלינו לקבל כל אדם כמו שהוא? האם ראוי היה להעיר לתרנגולת על עצלנותה? ומדוע כעסו השכנים דווקא על החזיר? מה היתרונות (והחסרונות?) של גישה התחלתית חיובית כלפי כל אדם, ושל הנטיה לחפש את הטוב ולא את השלילי בזולת?

בקיצור: ספר מופת.

 


מאמרים בנושא