טרופותי



בשני משפטים: א. ספר בריטי נפלא ועטור פרסים.  ב. מתורגם נהדר לעברית, וזה הישג אדיר.

תקציר העלילה: "עכבר טייל ביער, שמח וטוב לב, ראה אותו שועל ונהיה פתאום רעב", העכבר משכנע אותו ואחר-כך גם הינשוף והנחש שהוא בדרך לפגישה עם טרופותי הנורא, שאוהב לאכול שועלים/ינשופים/נחשים, לפי הצורך. כל אחד מהם נמלט בתורו, והעכבר צוחק בגלל המחשבה שמישהו יכול להאמין שיש דבר כזה, טרופותי, אלא שאז מופיע המפלץ טרופותי והסיבה היחידה שאינו אוכל את העכבר היא חוכמתו של העכבר, שמצליח לשכנע את טרופותי שהחיות שבורחות ממנו למעשה בורחות מפני העכבר... בסופו של דבר העכבר מציין שהמאכל האהוב עליו הוא טרופותי, והאחרון נמלט בבהלה.

הטקסט של הספר נפלא. באנגלית החריזה מושלמת וכך גם המקצב. התרגום הנהדר של רימונה די-נור לא מבייש את המקור. באנגלית יש גם אלמנטים של קצב ומצלול מיוחדים. פעם, למשל, שמעתי ילד קטן חוזר על המילים הקבועות deep dark wood, וזה נהגה על ידיו di-da-doo...

ומילה על הציורים: את רוב ספריה מוציאה דונלדסון עם איורים מאת אקסל שפלר, שהם פשוט נפלאים, הן מבחינת עושר התיאור של הטבע, והן מבחינת עושר ההבעה של הדמויות. בספר הזה וגם בספרים אחרים של הצמד (הלוויתן והשבלול, לקוף יש בעיה, טרמפ על המטאטא), ניתן לזהות חיות חדשות כמעט בכל עמוד, והלמידה בנושא בעלי חיים היא אחד מתוצרי הלוואי המוברכים של הקריאה בספר (בפעם השלושים או הארבעים שתקראו את הספר לילדיכם, תתחילו גם אתם לחפש איתם את החיות הקטנטנות שמתחבאות במקומות שונים...)

מסר ערכי: המסר של הספר הוא ברור, ולמען האמת גם די פשוט. השכל והתושיה יכולים להיות חשובים יותר מהכוח הברוטאלי. מאז דוד וגוליית לפחות, מספרים שוב ושוב את אותו סיפור, אך דונלדסון עושה זאת הכי טוב. העכבר מנצל את עורמתו כדי להבריח את אויביו הראשונים בעזרת אויבו המאוחר  הטרופותי. יש גם מסר משני שקורא לא להתייאש גם כשהמצב נראה קשה (חוזר בספרים אחרים של הצמד). אגב, בספר ההמשך "טרופותי הבת" (מעט פחות מוצלח מהראשון) המסר הוא דומה וגם שם אי-אלימות משולבת בחוכמה מנצחת את הכוחנות.

מקום לדיון: הספר יכול לאפשר גם דיון עם הילד/ה בנושאים הקשורים להתפתחות היכולת המכונה "תיאוריה של התודעה" (theory of mind), הלא היא היכולת לשים את עצמך במקום הזולת ולקחת את נקודת מבטו, להבין שמה שידוע לך לא בהכרח ידוע לאחרים, ולהבין את הרגשות של אחרים תוך הבחנה ברורה בין מה שאני מרגיש למה שהזולת מרגיש. אלה הן יכולות חשובות שמתפתחות בילדות המוקדמת (שינויים גדולים בין הגילים 3-6, למשל).
לכל אורך הספר, הנושא של ידיעה ואי-ידיעה עובר כחוט השני. העכבר יודע שאין טרופותי בעולם, החיות לא יודעות, והוא מנצל את המידע; החיות מנסות לשכנע את העכבר לבוא איתן לארוחה, והוא מבין דבר מתוך דבר ומנחש שהוא אמור להיות המנה העיקרית; העכבר יודע שהוא סיפר לחיות על הטרופותי, הטרופותי לא יודע זאת, ולכן הוא חושב שהחיות בורחות מפני העכבר, ולא מפניו, ועוד. לאחר שמספרים את הסיפור לילדים בגיל 4 או חמש ניתן לבדוק איתם עד כמה הבינו את המורכבות הזו של מה ידוע ולמי. צפו להפתעות, לא תמיד ההבנה בגיל הזה בשלה. אך זוהי הזדמנות נהדרת לעזור לילד להסתכל על נקודות המבט השונות של דמויות הסיפור כדי ללמוד לעשות זאת טוב יותר.

בקיצור: ספר מופת אמיתי, שיהיה לקלאסיקה בקרוב.

 

מאמרים בנושא

היחסים בזוג התאומים שלי